אִמָּא שֶׁלָּהּ פֵיָה וְאַבָּא שֶׁלָּהּ עַרְפָּד,
וְהִיא קְצָת מִזֶּה וּקְצָת מִזֶּה.

אִיזָדוֹרָה לוֹמֶדֶת בְּבֵית הַסֵּפֶר עַל הַשָּׁמַיִם וְעַל הֶחָלָל. לַיְלָה אֶחָד הִיא עוֹקֶבֶת אַחַר כּוֹכָב נוֹפֵל בְּדַרְכּוֹ מֵהַשָּׁמַיִם אַרְצָה וּמְגַלָּה חֲבֵרָה חֲדָשָׁה וּמְנַצְנֶצֶת. קוֹרְאִים לָהּ נוֹבָה, וְהִיא לֹא הָיְתָה אֲמוּרָה לְהַגִּיעַ לְכַדּוּר הָאָרֶץ. וּמָה שֶׁעוֹד יוֹתֵר גָּרוּעַ – גַּם חֲתַלְתּוּל הַיָּרֵחַ שֶׁלָּהּ, פְּלוּטוֹ, הָלַךְ לְאִבּוּד!

הַאִם תַּצְלִיחַ אִיזָדוֹרָה לַעֲזוֹר לְנוֹבָה לִמְצוֹא אֶת הַחֲתַלְתּוּל הָאָבוּד שֶׁלָּהּ, לִפְנֵי שֶׁתִּצְטָרֵךְ לָעוּף בַּחֲזָרָה הַבַּיְתָה?